פסק-דין בתיק ב"ל 18431-10-10

השאלה העומדת להכרעתי הינה האם בעבודת התובעת מתקיימת התשתית העובדתית הנדרשת לשם הכרה בה כמי שנפגעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

העובדות הצריכות לעניין

1.                  התובעת החלה לעבוד בשנת 2002 בשיווק ומכירת בגדים. בראשית תקופת עבודתה אוחסנו הבגדים אשר שיווקה התובעת בדירתה אשר הייתה בקומה השלישית בבניין ללא מעלית. בשנת 2003 שכרה התובעת, לטענתה, מחסן בקומת קרקע בבניין בו היא מתגוררת.

2.                  עד שנת 2004, עבודתה של התובעת התבססה על שיווק בגדים לוועדי עובדים. התובעת העבירה את הבגדים בעצמה מהמקום בו אוחסנו, בתחילה בדירתה ולאחר מכן במחסן בקומת הקרקע בבניין, למקום בו נמכרו. הבגדים אותם שיווקה התובעת אוחסנו בעשרה עד חמישה-עשר שקים, אותם העבירה התובעת, רוקנה מתכולתם ותלתה את הבגדים במקום בו שווקו. בעת שהסתיים שיווק הבגדים במקום מכירה ספציפי, החזירה התובעת את הבגדים לשקים ואת השקים החזירה למחסן.

3.                  בשנת 2004 פתחה התובעת חנות אשר לדבריה פעלה שבעה ימים בשבוע. לטענת התובעת במהלך התקופה בה החנות הייתה פעילה הגיעה סחורה לחנות אותה פרקה התובעת לבדה. לדברי התובעת הסחורה אותה פרקה כללה ארבעה עד חמישה שקים במשקל 25 ק"ג כל אחד, ארגזי בגדים ובגדים תלויים על קולבים.

4.                  במקביל לכך התובעת העבירה, לטענתה, מדי שבוע סחורה לחנותה, אשר כללה 25 שקים במשקל 20 ק"ג כל אחד. כמו כן המשיכה התובעת, לדבריה, לשווק בגדים אף בדוכנים, במקביל לעבודתה בחנות.

טענות הצדדים

5.                  התובעת סבורה כי יש להכיר בה כמי שנפגעה בעבודתה לפי תורת המיקרוטראומה. לטענת התובעת במהלך שנות עבודתה ביצעה תנועות חוזרות ונשנות במהלך עבודותיה אשר כל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר והצטברות הנזקים גרמה לנזק של ממש. כמפורט לעיל, התובעת העמיסה ופרקה, לטענתה, עשרות שקים כבדים עמוסים בבגדים וחוזר חלילה בסוף יום העבודה. לדבריה, בכך יש כדי לענות על התשתית העובדתית הדרושה לשם הכרה בה כמי שנפגעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

6.                  הנתבע סבור כי התשתית העובדתית מטעם התובעת לוקה בחסר וכי בגירסתה נתגלו בקיעים וסתירות. הנתבע טוען כי גם אם תתקבל גירסת התובעת, הרי שאין בגירסה זו כדי להלום את התשתית העובדתית הנדרשת לפי תורת המיקרוטראומה.

הכרעה

7.                  לאחר ששמעתי את התובעת ולאחר שעיינתי במסמכים אשר הציגה באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת לשם הכרה בה כמי שנפגעה בעבודה.

8.                  בעדותה של התובעת כפי שהיא מופיעה בתצהירים אשר הגישה נפלו בקיעים וסתירות אשר הצטברותם יש בה כדי להביא לדחיית גירסתה העובדתית. התובעת טוענת כי החלה לעבוד עוד בשנת 2002 בשיווק בגדים, אך אין היא מציינת מתי החלה לעבוד בשנת 2002. התובעת הציגה חשבוניות ודפים מיומנה באשר לעבודות אשר ביצעה, אך מסמכים אלו הינם מחודש ספטמבר 2003, ולא קודם לכן. אף אם התובעת לא ניהלה רישום ביומן במועד שקדם לספטמבר 2003, אין חולק כי לו שיווקה סחורה, הרי שהיו בידיה קבלות אותן יכולה הייתה להציג. מכך יוצא איפוא כי לא ניתן לדעת מתי החלה התובעת בעבודתה וכמה זמן עבדה בה.

9.                  מעדותה של התובעת בפנינו ומחקירתה בפני חוקר המוסד, אשר צורפה לכתב ההגנה של הנתבע, עולה כי התובעת לא העבירה את כל הסחורה מדי יום. מעדות התובעת והמסמכים אשר צירפה לתצהירה המשלים ניתן להתרשם כי מדי שבוע שיווקה את סחורתה באתר אחד, לעיתים שניים, לעיתים שלושה ולעיתים רחוקות ארבעה. כלומר, התובעת לא העבירה את כל הסחורה מדי בוקר והחזירה אותה מדי ערב אלא הדבר נעשה, בהערכה גסה כפעמיים בשבוע. התובעת לא ציינה נתונים מדויקים, אף שיכולה הייתה לעשות כן ועל כן נאלץ בית הדין להעריך זאת על דרך האומדנא.

10.              עניין נוסף אשר התובעת לא פירטה כדבעי בתצהירה נוגע לעבודתה בחנות אשר הייתה בבעלותה. התובעת ציינה כי עבדה בחנות זו שבעה ימים בשבוע וכי במקביל המשיכה בשיווק הבגדים באתרי מכירה. התובעת לא ציינה מה היה היקף העבודה באתרי השיווק במקביל לעבודה בחנות אך ברי לכל כי התובעת לא יכולה הייתה לעבוד במקביל בשתי עבודות ללא עזרה.

11.               הנתבע צירף לכתב הגנתו את רישום חקירתה של התובעת בפני חוקר מטעמו (נספח א' לכתב ההגנה). בחקירתה, ציינה התובעת כי שכרה עובדים לעבודה בחנות (עמ' 1 בשורה התחתונה וכן בעמ' 3 בחלקו העליון של הדף). למרות שתצהירי התובעת נכתבו לאחר חקירתה בפני חוקר הנתבע התובעת לא התייחסה כלל לנושא עבודתם של עובדים בחנותה ולחלקם בעבודתה. התובעת אף לא הביאה עובדים אלו למתן עדות בפני בכדי שיוכלו לתמוך בגירסתה.

12.              בחקירתה בפני חוקר הנתבע מציינת התובעת כי העובדת אשר שכרה לעבודה לא יכולה הייתה לעזור לה בפריקת והעמסת הסחורה מאחר שהייתה עסוקה עם לקוחות. ניתן לתהות, ולצערי לא ניתן לכך הסבר בתצהירי התובעת, האם בעת שנפרקה  והועמסה הסחורה בראשית ובסיום יום עבודה, האם גם אז היו לקוחות בחנות.

13.              כאמור, התובעת לא יכולה הייתה גם להיות שבעה ימים בשבוע בחנות, אשר לטענתה הייתה פתוחה 12 עד 14 שעות ביום וגם במקביל לעבוד בשיווק הסחורה לאתרי השיווק. ניתן להניח כי לתובעת ניתנה עזרה כלשהי, אך מעדותה לא ניתן לעמוד על היקפה ועל כן עדותה חסרה מאוד. אין ספק כי התובעת עבדה עבודה פיזית לא פשוטה, אך על היקפה, משכה, ותבניתה לא ניתן לעמוד מעדות התובעת.

14.              גם לגופו של עניין לא עלה בידי להתרשם מעדות התובעת כי תנאי עבודתה עומדים בנדרש לשם הכרה בפגיעתה לפי תורת המיקרוטראומה. על פי ההלכה הפסוקה בכדי שיכיר בית הדין בפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה, על בית הדין להשתכנע כי הפגיעה יסודה בפגיעות זעירות אשר הצטברו לנזק של ממש. הפגיעות עצמן צריכות להיות תוצאה של פעולות זהות במהותן, אשר חוזרות ונשנות במהלך תקופת העבודה בתכיפות גבוהה (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה, 529).

15.              מתיאור עבודתה של התובעת התרשמתי כי התובעת העמיסה כ-25 שקים במשקל של כ-20 ק"ג בממוצע כפעמיים בשבוע מהמחסן לאתרי השיווק וכן החזירה שקים אלו בחזרה למחסן. אף אם מדובר בפעולות חוזרות ונשנות הרי שהן חזרו על עצמן כחמישים פעמים, בממוצע, מדי שבוע. בכך אין כדי לעמוד בתנאים אשר נקבעו בפסיקה לשם הכרה בתורת המיקרוטראומה.